כמה מחשבות על משחק הגמר האחרון. בואו נתחיל:

1.ג'יי אר סמית' מאוד לא חכם. כבר ראינו טעויות במשחקי גמר – ההחטאה של קורטני לי ב-2009, זאת של ניק אנדרסון ב-1995 או ג'ון סטארקס ב-1994. כולן נכנסו לפנתאון, אבל הבריחה הזאת מהזריקה, במיוחד אצל גאנר כמו סמית', פשוט לא חכמה. אפילו אם הוא היה זורק ומחטיא זה היה פחות גרוע, או אפילו אם היה נכנס ואז הווריורס היו כופים הארכה ומנצחים בסופו של דבר.

אבל ההפסד לא רק באשמתו. לקליבלנד היה פסק זמן. ברגע שרואים שסמית' יוצא החוצה היה אפשר לקחת טיים-אאוט וממנו להוציא זריקה. בין אם סתם מסירה ללברון או משהו יותר מורכב, זה היה הכרחי ויכל לשנות את המשחק. נכון, כולם חכמים בדיעבד ואם הייתם שואלים את טיירון לו הוא היה לוקח את פסק הזמן, אבל הוא היה צריך לזהות את זה במשחק עצמו. מאני טיים משפיע גם על מאמנים. לא לקח ובזבז את אחת התצוגות הגדולות בכל הזמנים בגמר. לא נקודה מורכבת מדי, אבל חייבים להתייחס לזה.

2.דת' ליינאפ נטולת איגודלה. אולי אין להם את השם של ה"המפטונס פייב", וטוב שכך, אבל גולדן מנסים להשתמש באותה גישה. לכן קוון לוני הארוך פותח בתור סנטר, אבל מי ששיחק בדקות המכריעות ליד קרי, תומפסון, דוראנט וגרין היה שון ליבינגסטון. הייתה המון ביקורת על ליבינגסטון לכל אורך העונה ובצדק, אבל בפלייאוף הוא שחקן אחר. ראינו את זה במשחק הראשון של גמר 2016 כשקלע 20 נקודות והביא ניצחון מרשים לגולדן סטייט והיו לו רגעים גם בגמר 2017.

במשחק היום הוא שיחק בכל ההארכה והיה טוב. 6 נקודות באותה תקופה, אחת פחות מכל קליבלנד. השילוב שלו נתן לגולדן סטייט עוד מנהל משחק על המגרש ליד קרי וגרין ועוד שחקן ארוך שמסוגל לשמור על גארדים. יש לו תנועה נהדרת בלי כדור שבלטה במשחק בנוסף ליכולת קליעה מרשימה מאזור המיד-ריינג', מה שיוצר בעיות מיס-מאץ' אצל היריבות.

בעונה הסדירה האחרונה החמישייה של ליבינגסטון, קרי, תומפסון, דוראנט וגרין לא שיחקה הרבה בניגוד לעונות הקודמות, אבל הייתה יעילה באופן יחסי ובעיקר בהתקפה. הניסיון של חמשת השחקנים האלה ביחד משפיע בגמר ולכן מאוד סביר שנראה יותר דקות שלהם ביחד במשחק הבא. הם כנראה לא יפתחו כי ליבינגסטון לא יכול להחזיק 30 דקות, אבל ברגע הנכון הם יכולים לשנות מומנטום של משחק לחלוטין. הוא היה אקס פקטור הערב.

3.אחת מנקודות המפתח לסדרה הייתה הצוות המסייע של קליבלנד. היום ראינו משחק טוב מאוד של קווין לאב, משהו טוב להמשך. ג'ורג' היל לא נראה קשור יותר מדי ועל סמית' דיברנו מספיק, אבל אני רוצה לדבר על שלושה שחקני ספסל – ג'ף גרין, לארי נאנס וקייל קורבר. גרין היה לא רע בכלל. הוא לא קלע יותר מדי, אבל העבודה שלו בהנעת הכדור ובהגנה הייתה נהדרת. הוא עשה עבודה לא רעה על דוראנט ויהיה שימושי להמשך. שיחק היום 36 דקות ולא מן הנמנע שבמשחקים הבאים יהיה בחמישייה.

נאנס גם היה מצויין. שיחק כמות דקות כמעט זהה לזאת של תומפסון, עשה עבודה טובה ממנו בריבאונד ובהגנה והוסיף הרבה אנרגיה למשחק עם סלים קלים. בדקות המועטות שלברון יהיה על הספסל הוא יכול להיות שימושי, וכך גם כשיש את ג'אבל מגי על המגרש. נאנס מוסיף אנרגיה כל פעם שהוא עולה על פרקט וזה חשוב במשחקי גמר. הוא עדיף על תומפסון, אבל בהתחשב בזה שלברון שמר וישמור על לוני לפרקים (כדי לשמור כוחות להתקפה), לא בטוח שיש צורך בסנטר טבעי.

כן יש צורך בקייל קורבר. הוא שיחק 16 דקות ובקושי נגע בכדור (13 פעמים, קצת פחות מנגיעה לדקה), אבל הפלוס/מינוס שלו היה הגדול ביותר בקליבלנד בצורה משמעותית. כשקורבר על המגרש יש שומר תמיד עליו כי הוא אי אפשר להשאיר אותו חופשי ולכן כאשר שחקן הגנה שומר עליו ונשאר מחוץ להתקפה השוטפת אז הגנת החילופים של הווריורס מסתבכת. לכן גם כשהוא לא קולע הוא מסוכן. ביום שהשלשות שלו יכנסו, וזה יקרה באחד ממשחקי הבית, הסיפור בכלל יהיה שונה.

4.מה יש לנו למשחק הבא? מעניין לדעת. אני חושב שאין שינוי משמעותי – גולדן סטייט עדיין פייבוריטית ברורה ונראה שקליבלנד נשברה מנטלית אחרי האין-לי-מושג-איך-לתאר-את-זה שג'יי אר סמית' עשה 4.7 שניות לסיום. סביר שבמשחק הבא נראה עוד דקות של גרין על דוראנט ואולי ניסויים בחמישייה של קליבלנד במקרה הסביר שטריסטן תומפסון יורחק, כמו שילוב של נאנס או לברון כסנטר דה פקטו ליד לאב, גרין, קורבר והיל.

קשה לדעת מה יוליד יום. יכול להיות שנראה פתאום את רודני הוד מקבל דקות משמעותיות ומוכיח את עצמו, אולי אפילו את איגודלה חוזר. לא מאמין שלברון יעשה שוב 51-8-8 ולכן הם ילכו לקליבלנד ב-2-0. הלוואי שיהיה 1-1 שיבטיח סדרה מעניינת יותר ואולי אפילו 2-2 בסיום ארבעה משחקים, אבל זה מאוד לא סביר. מאוד סביר שקליבלנד כידררו את דרכם החוצה מהצבע ומהסדרה.